חרדה

בכל פעם מחדש היא מצליחה לייצר לעצמה תנאים מיטיבים יותר להתמודד עם מושא החרדה. היא בוחרת בכל פעם מחדש להיות נוכחת (ולא להתנתק), להחזיר לעצמה את הכוח והשליטה, לגייס לעצמה משאבים תומכים.

היא מגיעה לעוד טיפול שיניים בסדרה ארוכה ומקשיבה לחרדה שעולה מגופה.
במהלך הטיפול היא מרגישה את הידיים, הרגליים והכתפיים מכווצות.
באופן מודע היא מתרגלת את מה שעיבדנו ותרגלנו בקליניקה לפני הביקור במרפאה.
מביאה נשימה לתוך כל חלק מכווץ, בוחנת את האויר נכנס ויוצא, מזכירה
לעצמה שהכל בסדר. שאין באמת סכנה ממשית לחייה. שעוד רגע הטיפול ייסתיים והיא תחזור לנשום רגיל. 
לאורך הטיפול היא מגלה שאפשר להיות בהקשבה מלאה עם החרדה ועם כל מה שהיא מביאה.

וכל הזמן הזה היא בתקשורת עם הרופא:
מסמנת לו מתי לא נוח או בלתי נסבל, מתי היא צריכה הפסקה.
כמו שסיכמו מראש, כמו שבדקנו ביחד כששאלנו איך אפשר לתמוך ולעזור לה.
הרופא קשוב, עדין, עוצר בכל פעם שהיא מבקשת. 
נוכח איתה ולא רק עם השיניים שלה.
היא קמה מהכיסא בהוקרת תודה שהטיפול הסתיים, שהרופא היה קשוב,
שהיא הצליחה להיות בהקשבה לתחושות הגוף, לחרדה, לנשימה.
שיכלה להיזכר בי ובמה שאנחנו מתרגלות מטיפול לטיפול – איך להיות עם החרדה.
היא יכולה עכשיו להיות במצב בו היא מרשה לעצמה להרגיש, לחוש את הפחדים. 
ולזכור שפעם זה היה אחרת. 
שמפעם לפעם זה משתפר.

פעם הדחיקה. החרדה היתה מציפה ברגע שנכנסה לטיפול. 
ואז לא היתה מצליחה לעבור את הטיפול או לחזור לטיפול נוסף. 
בפעמים אחרות היא היתה מתנתקת מהגוף וכך שורדת את הטיפול.

זה היה מוקד העבודה הטיפולית בתהליך ביננו – לאט לאט, יד ביד, חקרנו ביחד את החרדה, 
פירקנו אותה למרכיביה: לסימנים מקדימים, לתחושות גוף, למחשבות ולטריגרים.
בדקנו ביחד – מה מפעיל או מגביר את החרדה? על מה החרדה יושבת?
גילינו שיש טריגרים המצויים בתנאים הפיזיים במהלך הטיפול שמעצימים את החרדה.
שזה קשור לזוית הכיסא הנוטה אחורה, 
למכשיר שאיבת הרוק שמגביר תחושת חנק כשאינו עובד.

בדקנו ביחד – מה היא צריכה שם? מה יעזור לה להרגיש בטחון?
גילינו שהיא זקוקה לשליטה, לסמן ושיהיה אפשר לעצור. וכן להרגעת הטריגרים
בהמשך לימדתי אותה ותירגלנו טכניקות הקשבה, נשימה, הרגעה. 
בדקנו ביחד איך אפשר תוך כדי הטיפול ואחריו להוריד את רמת הסטרס והסכנה.

בעקבות עבודתנו היא הצליחה לתקשר את זה עם עצמה וגם החוצה ולתאם עם הרופא:
שהכיסא לא ישכב יותר מדי אחורה, שמכשיר שאיבת הרוק יפעל כל הזמן, 
שהיא תסמן עם היד בכל פעם שזה הופך בלתי נסבל, והוא יעצור והיא תנשום לרגע, ואז תסמן מתי אפשר להמשיך.

בתהליך קשוב בקליניקה ביני ובינה, תוך הפנמה שלה פנימה בינה לבין עצמה, ואז בתיאום קשוב בינה לבין הרופא 
היא מצליחה בטיפול להקל על עוצמת החרדה, להפחית את עוצמת כיווץ השרירים,
להיות קשובה לעצמה ולגוף, להיות במקום של בחירה, נוכחות ושליטה.

בכל פעם מחדש היא מצליחה לייצר לעצמה תנאים מיטיבים יותר לטיפול שיניים ממנו היא כה חרדה.
היא בוחרת בכל פעם מחדש להיות נוכחת (ולא להתנתק), להחזיר לעצמה את הכוח והשליטה, לגייס לעצמה משאבים תומכים. 

היא בוחרת להיות.

הפוסט נכתב בהסכמתה של המטופלת

שתפו את הפוסט אם אהבתם

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

עוד מתוך הבלוג

על התנועה בין קטבים

על התנועה בין קטבים

כשנמצאים בקוטב מסויים ורוצים להגיע לאיזון,
התנועה המתבקשת תהייה לקוטב השני. (במחשבה על מטוטלת או נדנדה).
אנו נעים בשדות/ צירים/ נושאים שונים בו זמנית.
בדרכ התנועה היא אוטומטית,
אך לעיתים אנו זקוקים לסטרטר להניע את התנועה.
לעיתים זו תקווה
לעיתים זו יד תומכת
לעיתים זה רק פנס שמאיר את הדרך.

קריאה נוספת »
דילוג לתוכן