על העצמי ועל הכמיהה לתחושת בית

…"משבחרה הנשמה לרדת,

השאירה היא ערוץ פתוח של נתיב הנשמה

על מנת שתוכל לחבור לקיומה ברבדים נוספים,

על מנת שתוכל להיזכר במהות הוויתה.

ושואלת את, על חלקי העצמי,

ועונים לך (צחוק) חלקי העצמי אינם חלקי הנשמה,

אלו הם חלקי התגלמות הנשמה בתוך גוף נתון.

עם כל מכלול חוויות ההתנסות והמשמעויות שלהם

כמו העצמי מחפש בית.

ומיהו העצמי?

העצמי הינו התגלמות הנשמה בפעימה זו בגוף נתון.

כמו רוצה לאסוף הוא

את חלקיו,

ולחוש את שיוכו

כחלק ממרקם.

עצמי זה מורכב

גם מזכרונות ומחוויות אותם מביאה הנשמה ממופעים אחרים

אך בעיקר מורכב הוא

מאוסף התארגנויות למען הקיום הנוכחי בפעימה זו בגוף זה.

המחשבות, הרגשות, העשייה

כולם הם כחלק מהתארגנות וניסיונות להרגיש בית.

להרגיש מוגנות

להרגיש שייכות.

להרגיש נינוחות בקיום זה.

וחשוב הדבר.

קיום זה , הינו כאן בעת זו.

קיום זה מחבר בין האדמה ובינכם.

קיום זה מאפשר לכם לחוות את היותכם.

רצוננו להזכיר,

שהצורך להרגיש בית ונינוחות,

מגיע מתוך חווית ההיפרדות

כמו ניגנזתם מאור גדול.

ותחושת החוסר והגעגוע צרובה בכם.

כך שלצד הצורך להרגיש בית בקיום זה בפעימה זו,

בגוף זה על אדמה זו,

מזכירים אנו,

את אותו ערוץ, חיבור,

את אותו קו שמזרים את אור המקור

את אור הבריאה אליכם.

ומרגע שאתם נזכרים,

 שוב ושוב,

(כי שוכחים אתם,)

מזמינים אנו להיזכר (בחיבור – חני)

ומזמינים אנו לחוש זאת ברגע זה…"

*הפעלה לחיבור תהיה בדף ההפעלות