"זמנים רבים מדברים אנו על הבו-זמניות
אך לאנוש קשה הדבר להבין.
היות והמנגנונים, הדפוסים, קצוות היכולת התודעתיות שלו אינם מכירות את הדבר.
כשמדברים אנו על יכולות תודעתיות, מכוונים אנו ליכולות התודעתיות האנושיות,
היות והן מכילות את כל רבדי האנוש,
גוף, רגש, מנטאל, ורוח, על פי תפיסתו של האנוש.
שוב הכל בגבולות התודעה המוכרים.
וכאשר נחצה הגבול, נוצר בלבול,
היות ולא ניתן יותר לאחוז במוכר ובידוע
היות ולא ברור מהו הדבר החדש
כמו מעין מערבולת שמערבלת
כמו מעין מיסוך וסחרחורת גם יחד
ולכן אנו מזמינים את הנשימה שהיא העוגן של האנוש
היא העוגן של הנשמה ששוכנת בתוך גוף האנוש."
